עורך דין אברהם מורל
אין זה סוד כי ניהול תביעות בבתי המשפט, כרוך לעיתים בהוצאות רבות (כגון, מומחים, חקירות, ושכר טרחת עורכי-דין). מטעם זה הוקמו במהלך השנים חברות פרטיות שעיסוקן הוא במימון הליכים, בתמורה לגזירת נתח מסוים במידה והגורם שקיבל את המימון יזכה לתשלום בעקבות הגשת ההליך לבית המשפט.
פרקטיקה זו של מימון הליכים מוכרת גם בישראל, בהליכים אזרחיים ובתיקים של פשיטות רגל.
עם זאת, מימון של תביעות ייצוגיות מוכר לפי חוק באמצעות הקרן למימון תובענות ייצוגיות (גוף ציבורי שהוקם בין היתר לצורך מטרה זו), אך החוק לא מתייחס למימון תביעות ייצוגיות באמצעות גופים פרטיים.
לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת יסכה רוטנברג), אשר נדרש להתייחס באופן תקדימי לסוגיה זו (ת"צ 28974-10-20 פירט נ' Monsanto Company ואח', מיום 7.8.2025).
באותו הליך הוגשה תביעה ובצידה בקשה לאישור התביעה כייצוגית על ידי עורך-דין, אשר משמש בין היתר כיו"ר חברה פרטית למימון הליכים. אותה חברה חתמה עם התובע הייצוגי ובאי כוחו הסכם למימון התובענה הייצוגית שהוגשה על ידם.
המשיבות בהליך הגישו תשובה ובצידה בקשה לסילוק על הסף של התובענה, בטענה לפיה הגשת תובענה ייצוגית במימון של חברה פרטית למטרות רווח נוגדת את הדין, ואין להתירה.
עוד בטרם ניתן פסק הדין, בית המשפט ביקש לקבל את התייחסות בא כח היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה (כמייצג של האינטרנס הציבורי). לפי עמדה שהוגשה על ידי ב"כ היועמ"ש לממשלה, נטען כי הסוגיה של מימון הליכים ייצוגיים על ידי קרנות מימון פרטיות, היא סוגיה מורכבת, רחבת היקף וטרם נדונה בפסיקה. עם זאת, נטען כי בהינתן שהסוגיה לא הוסדרה עד היום בחקיקה, אין כיום איסור בחוק, על מימון תובענות ייצוגיות בידי קרנות מימון פרטיות, ולכן, לכאורה, הדבר מותר.
חרף עמדת התובע הייצוגי ועמדת ב"כ היועמ"ש לממשלה, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, נקבע כי אין מקום להתיר מימון של תביעות ייצוגיות באמצעות גופים פרטיים שנועדה למטרות רווח.
בית המשפט ביסס את קביעתו ב-4 טעמים שונים: האחד, הליך של תובענה ייצוגית הוא הליך מיוחד שהגשתו טעונה אישור בית משפט, ונוכח ייחודיות ההליך נקבעו בחוק הוראות מיוחדות לגבי אופן הגשתו וניהולו. בין היתר נקבע בחוק כי את ההליך הייצוגי מוליכים שני גורמים, התובע הייצוגי ובא כוח מייצג, זאת מתוך הנחה כי שני אלו יפעלו יחד לשם קידום ענייניה של הקבוצה. לפי קביעת בית המשפט, במקרה הנוכחי מעורב גורם נוסף ומהותי, אשר בניגוד לשני הגורמים שקבע המחוקק פעילותו אינה מוסדרת בחוק ולא נקבעו לגביו כל הוראות. המשמעות היא שאין מדובר בחריגה מינורית ממתווה החוק, אלא בחריגה מהותית שאינה מתיישבת עם הוראות החוק ועם מערכת האיזונים שנקבעה בו.
הטעם השני שצוין על ידי בית המשפט בפסיקתו, הינו שהחוק ופסיקת בית המשפט בעקבותיו הביעו רגישות מיוחדת להיבטים כספיים שמתעוררים במסגרת ניהול תביעות ייצוגיות. לשם כך, קיימת הסדרה מיוחדת בחוק, בקשר לתשלום גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבאי כוחו. לאור זאת, נקבע בפסק הדין, כי אם המחוקק מצא לנכון להסדיר באופן מיוחד את סוגיית תשלום הגמול ושכר הטרחה, ואם המחוקק ייחד לכך מספר הוראות חוק, אין להניח שהמחוקק לא היה ער לצורך להסדיר גם את סוגיית מימון ההליך. על כן המסקנה היא לפי קביעת בית המשפט, שאי הסדרת האפשרות של מימון הליך ייצוגי על ידי חברה פרטית למטרות רווח, אינה בגדר לאקונה, אלא מדובר בהסדר שלילי שאין להשלימו באמצעות חקיקה שיפוטית.
נימוק נוסף (שלישי) שהובא על ידי בית המשפט אשר תומך לדבריו במסקנה שמדובר בהסדר שלילי, הוא שהצורך במימון תובענות ייצוגיות על ידי גורמים שאינם צדדים להליך לא נעלמה מהמחוקק, והוא מצא להסדיר צורך זה במספר הוראות חוק. בחוק נקבע כי תוקם קרן למימון תובענות ייצוגיות שתפקידה יהא לסייע לתובעים ייצוגיים במימון בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שיש חשיבות ציבורית וחברתית בהגשתן ובבירורן. לפיכך, אם הצורך במימון להליכים ייצוגיים לא נעלם מעיני המחוקק, ואם המחוקק בחר להסדירו באמצעות קרנות מימון ציבוריות, יש לראות את שתיקת המחוקק לגבי מימון הליך ייצוגי על ידי חברה למטרות רווח, כשתיקה מדברת, וכהסדר שלילי לגבי מימון זה.
הטעם הרביעי והאחרון שהובא על ידי בית המשפט, נוגע לכשלים נקודתיים שהתגלו בהליך הנוכחי. בין היתר בית המשפט מציין כי המבקש הייצוגי מכהן כיו"ר החברה המממנת. בנסיבות אלו, לא מן הנמנע שהמבקש יימצא בניגוד עניינים (או לחשש מעין זה), בין טובתם של חברי הקבוצה שעל עניינם הוא מופקד ואת טובתם עליו לקדם, ובין טובת החברה המממנת שבתוקף תפקידו עליו לפעול לטובת החברה ולהשאת רווחיה. באופן דומה, נקבע גם ביחס באי כוח התובע הייצוגי.
לטעמנו לא בכדי הביע בית המשפט ביקורת על כך שהתובע הייצוגי הינו נושא משרה בחברה שמימנה את התובענה שהוגשה על ידו, שכן הדבר יוצר חשש לניגוד אינטרסים בין טובת חברי הקבוצה לבין הגוף המממן, ומחריף את בעיית "הנציג" שקיימת בלאו הכי במכשיר התביעה הייצוגית.
לצד זאת, הקביעה לפיה מימון של תביעות ייצוגיות באמצעות גופים פרטיים למטרות רווח, מעוררת ספקות ואינה בהכרח נובעת מהחוק. עצם העובדה כי המחוקק ראה לנכון להקים קרן ציבורית למימון תביעות ייצוגיות, מצביעה על כך שהוא ראה לנגד עיניו כי ניהול תביעות ייצוגיות (שישנה הצדקה להגשתן) מצריך תשומות רבות. אין בכך כדי לשלול בהכרח מימון של תביעות באמצעות גופים פרטיים, ובלבד שאלו יעמדו בסטנדרטים מוגדרים (כגון, היעדר אינטרס אישי של הגוף המממן בהגשת התביעה הייצוגית כנגד הנתבעת). לפיכך, טוב יעשה המחוקק אם יבהיר את סוגיית מימון התביעות הייצוגיות גם באמצעות גופים פרטיים, ויקבע סטנדרטים ברורים בקשר לסוגיה זו.
