מאת טל רון
תביעה שהוגשה כנגד סירוב גורף של בנק מזרחי טפחות להפקדת חשבון של מטבעות דיגיטליים בית המשפט הביאה לפסק דין תקדימי אשר קבע כי יש על הבנק מוטלת האחריות לבצע בדיקה פרטנית על כל לקוח. בנוסף, דרש בית המשפט לקדם תוכנית מוסדרת לנושא המטבעות הדיגיטליים.
לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו, בבקשה לאישור תובענה כייצוגית לאחר בטענה לסירוב גורף של בנק מזרחי טפחות להפקיד לחשבונות לקוחותיו כספים שמקורם במימוש מטבעות וירטואליים, מבלי לבדוק כל בקשה לגופה ומבלי לבצע הערכת סיכון. בפסק הדין קבע בית המשפט , כי מדיניות הבנק המאמצת התנהלות של סירוב גורף במתן שירותים בנקאיים שמקורם בסחר במטבעות וירטואליים, מבלי לבצע בדיקה פרטנית היא, על פניו, בלתי סבירה. בנוסף, קבע בית המשפט כי למרות שהמבקש הניח לכאורה תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס עילת תביעה, היא לא נמצאת מתאימה כדי להוות תביעה ייצוגית.
במסגרת הבקשה, ביקש התובע להמיר מטבעות ביטקוין ברשותו בחשבון הבנק שלו, אולם, הבנק דחה את בקשתו וסרב לקבלת ההמרה השקלית שהופקדה לחשבונו. בהתאם, טען המבקש, כי הבנק הפר את החובה המוטלת עליו מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות אשר מתייחס לשירות ללקוח, \ לאחר שסרב סירוב גורף ובלתי סביר לאפשר הפקדת כספים שמקורם במימוש מטבעות וירטואליים מסוג ביטקוין, מבלי לבחון את הבקשה לגופה.
הבנק טען בתשובה, כי שירותים בנקאיים לצורך ביצוע עסקאות בנכסים וירטואליים אינם בגדר שירותים חיוניים הנכללים במסגרת חוק הבנקאות וכי לא הוכח שמדיניות איסור גורפת לקבלת כספים שמקורם במסחר במטבעות וירטואליים מפרה את החוק. לחילופין טען הבנק, כי יש לקבוע שמדיניותו לכל הפחות סבירה בהתחשב בסיכונים להם הוא חשוף.
לאחר הגשת סיכומי הצדדים (בחודש מרץ 2021) פורסם תיקון לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור) שמטיל חובות שונות בתחום איסור הלבנת הון על הגופים אשר נדרשים לקבל רישיון של נותני שירותים בנכס פיננסי בהתאם לחוק הפיקוח של שירותים פיננסיים, אשר בניהם נמנה סקטור נותני השירותים במטבעות וירטואליים. בהמשך, גם פרסם בנק ישראל טיוטת תיקון להוראה 411, אשר עיקרה בקביעה כי בנקים לא יוכלו עוד לסרב סירוב גורף להעניק שירותים הקשורים במטבעות וירטואליים ללא נימוק ויחויבו בצעדים להערכת הסיכונים הכרוכים בהפקדה.
לאחר ששמע בית המשפט את הצדדים, קבע, כי מדיניות של סירוב גורף מבלי לבצע בדיקה פרטנית של "הכר את הלקוח" לרבות מקור הכספים, על מנת לקבוע את דירוג הסיכון הכרוך בפעילות, היא בלתי סבירה.
למרות זאת, קבע בית המשפט כי על פניו לנוכח האסדרה הרגולטורית בתחום מתן השירותים הקשורים במטבעות וירטואליים, התביעה מיצתה את עצמה ואין עניין בניהול התביעה. בנוסף, קבע בית המשפט שהתביעה אינה מתאימה להתברר כייצוגית, זאת בעקבות השונות בין חברי הקבוצה ובפרט ההבדלים בנסיבות הספציפיות בין כל לקוח ולקוח שיצריך בחינה פרטנית ומורכת ביחס לכל אחד מחבריה.
פסק הדין , הציף גם את הקשיים בהם נתקלים כיום לקוחות רבים שתחום עיסוקם קשור במטבעות וירטואליים מול המערכת הבנקאית וגם את קשייה של המערכת הבנקאית שנאלצת לקבל החלטות במקביל לרגולציה מתפתחת ולא מוסדרת..
למרות שבית המשפט לא אישר את ניהול התובענה כייצוגית, נראה כי פסק הדין מקדם את מעמדם של העוסקים במטבעות וירטואליים ושל חשיבות התנהלות בנקאית תקינה ביחס אליהם. אנו סבורים כי פסק דין זה ומקרים דומים לו אשר מגיעים בתדירות הולכת וגוברת לבתי המשפט, לנוכח עליית השימוש במטבעות וירטואליים בארץ ומחוצה לו, תאלץ את גורמי האסדרה לקידום הליכי אסדרה כוללים ומפורטים בעניין, אשר יתנו מענה ברור לכל הבנקים ולקוחותיהם.
ביום 27.11.2022 הוגש ערעור על ידי מר יובל אמיר, וביום 6.12.2022 ניתנה החלטת בית המשפט העליון לפיה הדיון בערעור נקבע ליום 21.6.2023.
