מאת אברהם מורל
הרפורמה המשפטית שמסעירה בימים אלו את המדינה כולה, מושכת כך נראה, את עיקר תשומת הלב, בעוד שרפורמות אחרות שמוצעות בימים אלו, כמעט ואינן זוכות להתייחסות ולהד ציבורי. אחת מהן הינה הרפורמה שפורסמה בעת האחרונה על ידי משרד המשפטים, הכוללת שורה של תיקוני חקיקה מוצעים בחוק תובענות ייצוגיות.
חוק תובענות ייצוגיות, אשר נכנס לתוקף לפני 17 שנים, הינו כלי אכיפה משפטי-אזרחי, אשר נועד בעיקרו להוות מסגרת דיונית אשר מסדירה את אופן הגשתן וניהולן של תובענות ייצוגיות. במהלך פרק זמן זה הוגשו עשרות אלפי תובענות ייצוגיות (מדי שנה מוגשות כ-1,500 תובענות ייצוגיות), אשר הטילו תשומות משמעותיות ביותר על כתפי העוסקים במלאכה, ובכלל זאת על הצדדים המתדיינים (תובעים ובעיקר נתבעים), על מערכת בתי המשפט, ועל משרדי הממשלה. כך למשל, מחקר שנערך על ידי הנהלת בתי המשפט מצא כי הדיונים בהליכים הייצוגיים הם הדיונים ה"כבדים והיקרים" ביותר מבחינת עומס על בתי המשפט בישראל.
פרק הזמן שחלף מאז נתקן חוק תובענות ייצוגיות מאפשר אפוא לעמוד על מגמות ותופעות, בחלקן הלא זניח, שליליות, אשר אפיינו את תחום התובענות הייצוגיות.
כך, אחת הבעיות המרכזיות שמאפיינת את תחום התובענות הייצוגיות היא בעיית תביעות הסרק. הצוות הבין משרדי במשרד המשפטים נחשף לנתון מדהים לפיו בשנת 2020 מתוך התיקים שהסתיימו (811 תובענות ייצוגיות) רק בכ-15% מההחלטות השיפוטיות התוצאה הייתה קבלת התובענה או אישורה כייצוגית (בפשרה, חדילה, קבלת התובענה או אישור התובענה כייצוגית). בכל יתר התיקים (688 תיקים) התובענה הסתיימה בבקשה של התובע ועורך דינו למחיקת התביעה (הסתלקות מהבקשה), מחיקה, דחיית התובענה או סילוקה על הסף. במסגרת הדיון בבעיית תביעות סרק אלו, הצוות דן בעלויות הגבוהות של הגשת תביעות ללא בסיס גם אם בפועל הן לא מנוהלות, הן עלויות של נתבעים בניהול התיק, כאשר עלויות אלו מגולגלות בחלקן אל הציבור (למשל בדרך של העלאת מחירים) והן עלויות למערכת המשפט אשר משפיעות גם על העומס המוטל בלאו הכי על בתי המשפט.
כפועל יוצא מהמגמות שנסקרו כאמור על ידי הצוות הבין משרדי בדו"ח שגובש על ידו, הוצעו מספר הצעות לתיקון החוק, חלקן הגדול חיובי ומבורך בעוד שמיעוטן מעורר קשיים, כפי שנפרט בקצרה להלן.
כך, במסגרת הצעות הצוות הוצע לקבוע מנגנון ייחודי של פניה מוקדמת ביחס לתביעות ללא פיצוי כספי, תוך מתן תגמול בסכום קבוע לפונה ולבא כוחו. מטרת המנגנון להביא לאכיפה יעילה של הוראות הדין ללא צורך בהתערבות שיפוטית. המנגנון המוצע אמור לסייע בהתמודדות עם תביעות המוגשות מלכתחילה ללא כוונה להביא לפיצוי לציבור אלא רק לצורך הסדרת הדין לעתיד (בגין הפרות מינוריות יחסית) ולאפשר חסכון במשאבים לכל הצדדים. בנוסף, הצוות סבור (ובצדק) כי מנגנון זה יביא לחסכון של זמן שיפוטי רב ויביא להתמודדות עם העומס בבתי המשפט. אכן, מניסיוננו בייצוג חברות נתבעות, מגמה שהולכת וקונה שביתה כבר כיום, הינה משלוח מכתבי התראה בטרם הגשת תובענות ייצוגיות, אשר לרוב מסתיימים בשלב זה תוך חיסכון בעלויות ובמשאבים, על פני ניהול הליכים בבתי משפט.
הצעה נוספת של הצוות, חריגה ותקדימית למדי, הינה חובת קביעת הוצאות משפט בהליכי תובענות ייצוגיות, כאשר ברירת המחדל היא הטלת ההוצאות על עורך הדין של התובע הייצוגי. בשל הייחודיות של הליך התובענות הייצוגיות, ומאחר והניסיון מלמד כי היוזם ומי שעומד מאחורי הגשת התובענה הינו בא כח התובעים הייצוגיים, הצוות ממליץ (ובצדק רב, יש לומר) לקבוע הוראות לעניין חיוב עורך הדין, אשר יישא בהוצאות ההליך ולא התובע הייצוגי. יש להניח, כי ברירת המחדל ביחס לפסיקת הוצאות כנגד בא כח התובעים הייצוגיים, תגביר את מידת האחריות של עורכי הדין בעת ניהול ההליכים בשם הציבור הרחב.
עוד הוצע על ידי הצוות, להסדיר פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענות ייצוגיות לתובע הייצוגי ועורך דינו. הצוות סבר כי פסיקת גמול ושכר טרחה מאפשרת לצדדים להליך להשפיע על הסכומים שייפסקו ובכך היא מביאה לעיוותים בתחום, וכן מותירה פתח לניסיונות להגדלה של שכר הטרחה ללא קשר לתועלת של הציבור מההליך. המלצת הצוות נועדה להביא ליצירת קשר ישיר בין הפיצוי שהציבור יקבל לבין הסכומים שישולמו לעורך הדין ולתובע הייצוגי. אכן, ניסיון רב שנים בייצוג נתבעים, מצביע על כך שלעיתים קרובות אבן הנגף בפני גיבוש הסדרים (הסתלקויות או הסדרי פשרה) שעתידים לייתר את המשך ניהול ההליכים, הינו סוגיית תשלום הגמול לתובעים ושכ"ט לבאי כוחם, ללא קשר לתועלת שהופקה מהתובענה. קביעת שכ"ט במסגרת חקיקה בשיעורים ידועים מראש, עשויה לייתר ולחסוך את ההתדיינויות הסיזיפיות בסוגיה זו.
כן הוצע על ידי הצוות, להגביל את האפשרות להציע פיצוי שאינו כספי במסגרת תובענות ייצוגיות. הצוות מבקש לצמצם את התופעה של הענקת שוברים, הנחות או מתנות כפיצוי בתובענה ייצוגית ובמקום זאת לעודד מתן פיצוי כספי לציבור. המלצת הצוות בהקשר זה היא, בין היתר, כי מתן פיצוי שאינו כספי יהיה אפשרי רק אם חבר הקבוצה (הלקוח) יסכים לכך מפורשות. בשונה מההמלצות שפורטו לעיל, דומה כי המלצה זו של הצוות הינה מיותרת ולמרבה הצער שגויה. חוק תובענות ייצוגיות נועד להוות כאמור כלי דיוני עבור המתדיינים, ולא להתערב באופן מהותי לגופם של ההליכים ובשיקול דעתם של הצדדים לו. הסדרים שנכרתים במסגרת הליכים של תובענות, מגובשים בין היתר בהתחשב בסיכויים ובסיכונים הנובעים מההליך, ובתשומות שיהיו כרוכות ביישום הסדר. לפיכך, קביעת אופן ההטבה במסגרת הסדרים, שומה עליה להיוותר לשיקול דעת הצדדים (אשר הם מהווים "אדוני ההליך" ומכירים בצורה הטובה ביותר את יתרונותיו וחסרונותיו), בשים לב לסיכויים ולסיכונים הנובעים מההליך והתשומות שיידרשו לצורך המשך ניהולו.
לסיכום, היוזמה של משרד המשפטים לעריכת תיקונים בחוק תובענות ייצוגיות הינה מבורכת וראויה לכשעצמה. מרבית ההצעות מבקשות לתקן מגמות ותופעות שליליות אשר נתגלעו במהלך השנים במכשיר דיוני זה. ברם, הצעות שעניינן התערבות בשיקול דעת הצדדים להליך, ובכלל זאת במסגרת גיבוש הסדרים אשר נועדו לייתר את המשך ההליכים ולחסוך בהוצאות שיהיו כרוכות בניהולו, ראוי כי לא יוסדרו במסגרת התיקונים המוצעים בחוק.
