"לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט"
כך ציין לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך אזכור הומוריסטי של דמות מהתוכנית ארץ נהדרת, במקרה של וורטי מחקר ופיתוח בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (עמ"נ 77431-05-23).
סיפור המעשה היה רציני מעט יותר – חברה אמריקאית, שהיא בעלת פלטפורמה לזירת מסחר מקוונת באמצעות אתר אינטרנט, היא בעלת חברה בת ישראלית בבעלותה המלאה. חברת הבת מפתחת את הפלטפורמה בישראל ומעסיקה לצורך כך אנשי פיתוח, אנשי מוצר (פרודקט), אנשי מידע (דאטה), אנשי כספים ומנהלה ומתוגמלת בגין שירותיה בשיטת קוסט פלוס. חברת האם משווקת את הפלטפורמה ללקוחות בארצות הברית (מוכרים וקונים) ומפיקה הכנסה מעמלות ממכירת התכשיטים.
חברת הבת מחזיקה בנכס בשטח של כ-750 מ"ר בתחום שיפוטה של העיר תל אביב, המסווג לצרכי ארנונה כ"בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". לעומת זאת, לשיטת המערערת – החברה הבת – יש לסווג את הנכס בסיווג "בתי תוכנה", הכלול בסיווג "תעשייה", המאפשר לה תעריף מופחת בתשלום הארנונה.
עררים שהגישה חברה הבת לוועדת הערר על ארנונה נדחו, תחת הקביעה כי על מנת שנכס יזכה בתעריף המופחת של בתי תוכנה, עליו לקיים "פעילות ייצורית", בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. בכלל זה, על החברה הבת להוכיח כי היא מפתחת ומוכרת תוכנה כסחורה (מוצר מדף). עוד קבעה ועדת הערר, כי המערערת מתייחסת לתוכנה כמוצר, המשרת ציבור לקוחות, בלא שנמסר לשימושם. ועדת הערר קבעה כי המערערת עוסקת בפיתוח אתר אינטרנט עבור עצמה ועבור חברת האם, באמצעותו מעניקה חברת האם שירות ללקוחותיה. ולכן, הפעילות בנכס אינה ייצור תוכנה אלא "מיזם עסקי" – אתר אינטרנט.
במסגרת הערעור, טענה החברה הבת כי היא מהווה מרכז פיתוח ישראלי, שתכליתו פיתוח מתמיד של מוצר טכנולוגי אותו מפעילה חברת האם בארצות הברית, כשחברת האם עוסקת גם בשיווק המוצר. לגישתה, מקום בו תכליתה היא פיתוח מוצר טכנולוגי ותו לא, יש לחייבה בארנונה כבית תוכנה. זאת, לאור העובדה שפעילות הפיתוח היא הפעילות העיקרית הנעשית בישראל. כך, נטען כי היה על ועדת הערר לבחון את השימוש שנעשה בנכס בישראל בלבד – היינו פיתוח טכנולוגי, ולא את פעילות חברת האם בארצות הברית כפי שעשתה ועדת הערר עת קבעה כי מדובר בשירותים. נטען כי לא הגיוני שעל מנת להכריע בשאלת סיווג הנכס בתל אביב, יבחן השימוש שנעשה על ידי חברת האם בניו יורק.
הכרעתו של בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי יישם את המבחנים שפותחו בפסיקה לעניין "פעילות ייצורית" ופסק שבענייננו המבחנים מטים את הכף לטובתה של המערערת – החברה הבת.
זאת, היות שעובדיה מפתחים ומשפרים פלטפורמה טכנולוגית. כך גם, לעניין מבחן היקף השימוש – ניתן לראות במוצר המפותח על ידי החברה הבת "מוצר מדף". זאת ועוד, גם אם התוכנה מועברת קודם לחברת האם לצורך שיווקה ולכן לכאורה מדובר ב"לקוח אחד", אין בכך כדי לשלול את האפשרות שמדובר ב"בית תוכנה" שכן המוצר בסיכומו של יום נועד לשימוש הציבור.
בית המשפט המחוזי התייחס לכך שועדת הערר בחנה את אופי הפעילות של חברת האם של המערערת, וקבעה כי התוכנה נועדה לספק שירותים ללקוחותיה ולכן פעילות המערערת אינה תעשייתית. לגישתו, יש לבחון מה נעשה בנכס הספציפי. בענייננו, בנכס מושא הערעור מיוצרת תוכנה על ידי מפתחים בעלי מומחיות בכתיבת תוכנה, ונדמה כי לא יכול להיות ספק כי זו הפעילות שנועדה להתבצע ב"בית תוכנה". היינו, אם נבחן רק את פעילות המערערת בנכס – מדובר בייצור תוכנה. מעת שכל קיומה של החברה הבת נועד לפיתוח התוכנה, בוודאי ש"עיקר" עיסוקה הוא אכן בפיתוח תוכנה.
בית המשפט המחוזי הבהיר עוד שלדידו אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה ("מוצר מדף" כלשון ועדת הערר), לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית. עם זאת, הדגיש כי דעתו זו שונה מדעות אחרות שהובאו בפסיקת בתי המשפט המנהליים במקרים קודמים.
בסופו של דבר, ערעורה של החברה הבת התקבל, סיווג המערערת לשנים הרלוונטיות שונה ל"בית תוכנה", דבר שהקנה לה את תעריף הארנונה המופחת, והמשיב (מנהל הארנונה בתל אביב) נשא בהוצאותיה בסך 10,000 ₪.
* * * * *
חשיבותו של פסק דין זה מתבטאת בשני אופנים:
ראשית, הוא מהווה הזדמנות לחברות העוסקות בתוכנה לבחון את סיווגן לצרכי ארנונה, ולפעול לשינוי הסיווג ככל הנדרש.
שנית, הוא מספק פרשנות למונח "פעילות ייצורית", המשמש גם בחוק עידוד השקעות הון, ועשוי לסייע בפיתול עמדה המביאה לזכאות להטבות מס מכוח חוק זה.
מחלקת המיסים במשרדנו תשמח לעמוד לרשותכם בנושאים אלה.
