תביעה נגזרת – מהי ובאיזה מקרים נשתמש בה?

מאת רותם רוזנצויג-סימה וקרן חכם

אחד מהכלים המשפטיים המעניינים ביותר המנויים בחוק החברות הוא הליך התביעה הנגזרת. במאמר זה נציג את מנגנון התביעה הנגזרת והשימוש המיטבי בכלי משפטי זה.

מהי תביעה נגזרת?
תביעה נגזרת מוגדרת בחוק החברות כ: "תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה".

התביעה הנגזרת תוגש ע"י התובע הנגזר, אחד מבעלי המניות בחברה ו/או דירקטור בחברה, המבקש למצות עילת תביעה שעומדת לחברה, בשמה ובמקומה.

מתי ניתן לבקש מבית המשפט להגיש תביעה נגזרת?
חוק החברות קובע, כי תובע רשאי להגיש תביעה נגזרת, באישור ביהמ"ש, כאשר התובע הנגזר פנה בפניה מוקדמת לחברה, דרש ממנה למצות את זכות תביעתה, אך החברה לא הגישה את התביעה בעצמה; או שלא השיבה לפנייתו; או שדחתה את דרישתו[1].

מי רשאי להגיש תביעה נגזרת וכיצד עליו לפעול?
כל בעל מניה ו/או דירקטור בחברה רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת.[2]

יצוין, כי לאחר חקיקת חוק החברות בשנת 1999, כל בעל מניות זכאי לבקש להגיש תביעה נגזרת בשם ובמקום החברה, גם אם רכש את המניות לאחר שהתגבשה עילת התביעה. מועד רכישת המניות וכוונת התובע הנגזר בעניין זה, יבחנו במסגרת בחינת תום הלב של התובע הנגזר, שהינו אחד מהתנאים לאישור תביעה נגזרת.

לפני הפניה לבית המשפט, על התובע הנגזר לפנות לחברה בכתב, לפרט את עובדות היווצרות עילת התביעה, הנימוקים לה ולדרוש מהחברה למצות את זכויותיה.

התובע פטור מפנייה מוקדמת לחברה, בשני מקרים: אם הוא חושב שפניה מוקדמת תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש או אם לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת תביעה יש עניין אישי בהחלטה.

הפניה המוקדמת אינה תנאי פורמלי אלא תנאי מהותי שמטרתו לאפשר לחברה למצות את זכויותיה, בטרם פנייה לבית משפט.[3]

תשובת החברה לתובע
החברה מחויבת להשיב למכתב הדרישה מהתובע, בתוך 45 ימים, באחת משלוש הדרכים המנויות בחוק: לבצע פעולה שתייתר את עילת התביעה; לדחות את דרישת התובע בדחיה מנומקת; לקבל את דרישת התובע ולהחליט על הגשת תביעה.[4]

אם החברה לא השיבה למכתב הדרישה במועדים שנקבעו או החליטה לדחות את דרישת התובע להגשת התביעה, רשאי התובע לפנות לבית המשפט ולבקש להגיש תביעה נגזרת, לצורך מיצוי זכויותיה של ההחברה, בשמה ובמקומה.

כלל שיקול הדעת העסקי והגנה על החלטת החברה
הלכה ידועה שנקבעה בפסיקת בתי המשפט במהלך השנים הוא "כלל שיקול הדעת העסקי".[5] ככלל, החלטת דירקטוריון החברה חוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי אשר קובע כי ביהמ"ש יטה שלא להתערב בהחלטה בנוגע להגשת התביעה הנגזרת, כל עוד היא התקבלה בתום לב, הייתה מיודעת (לאחר קבלת כל המידע הרלוונטי לצורך החלטה) ובהיעדר ניגוד עניינים, זאת מלבד במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני.

כאשר התביעה הנגזרת מגיעה לביהמ"ש
ביהמ"ש המוסמך לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת הוא בית המשפט המחוזי, במחוז בו רשומה החברה.

בית המשפט יאשר הגשת תביעה נגזרת, אם וכאשר השתכנע כי ניהול התביעה הוא לטובת החברה וכי התובע פעל בתום לב בפנייתו לחברה ולבית המשפט.[6]

בשאלה האם ניהול התביעה הוא לטובת החברה נוסף לשיקולים הספציפיים המשתנים ממקרה למקרה, יבחנו בתי המשפט בשיקולים נוספים לרבות, עלויות ניהול התביעה – הן בהיבט הכספי והן בהיבט כוח האדם; ההשפעה האפשרית על מוניטין החברה; השפעת התביעה על קשריה עם צדדים שלישיים; זליגת מידע סודי של החברה אגב ניהול התביעה ועוד (ע"א 4857/16 אפרים מנשה נ' יווז'ין אייר בע"מ  משנת 2018).

[1] ס' 197 לחוק החברות.

[2] ס' 194 א לחוק החברות.

[3] צפורה כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות 494 (1990).

[4] ס' 195 לחוק החברות.

[5] תנ"ג (מחוזי ת"א) 32489-02-12 אלטמן נ' אורמת תעשיות בע"מ, פסק דינה של השופטת רונן (פורסם בנבו, 3.10.13).

[6] ס' 198 (א) לחוק החברות