עורכי הדין ממחלקת הליטיגציה המסחרית, רפאל ליבא ועופר כהן – צדק, הוזמנו להרצות בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין בישראל שהתקיים השנה באילת.
עורך הדין רפאל ליבא הוזמן להעביר הרצאה במסגרת המושב: "הבו לנו יעילות, מקצועיות, וודאות במשפט! על חסכים בניהול והכרעה של תיקים מסחריים מורכבים". במסגרת הרצאתו התייחס עורך הדין ליבא לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר נכנסו לתוקף בתחילת 2021 ואשר נועדו לקבוע סדר דין חדש ביחס לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, לרבות בתיקים מסחריים מורכבים. במסגרת דבריו הפנה עורך הדין ליבא למספר כלים שהוטמעו בתקנות החדשות, במטרה להקל על העומס המוטל על בתי המשפט ולייעל את הדיונים בהם. כך לדוגמה, החיוב לפסוק הוצאות סבירות והוגנות, אלא אם כן ישנם טעמים מיוחדים להימנע מכך. היתרון בכלי זה, הסביר עורך הדין ליבא הינו כפול: לסייע למי שזכה בדין ונדרש לשלם שכר טרחה לעורכי הדין שייצגו אותו ובמקביל למנוע הגשת תביעות/בקשות סרק. בפועל בתי המשפט טרם יישמו כלי זה באופן ראוי ובין היתר בתיקים כלכליים מורכבים, בהם העלויות כבדות, בעוד ההוצאות המשפטיות שנפסקות, אינן משקפות עלויות אלו. עוד התייחס עורך הדין ליבא לכלי נוסף, שיש בו כדי לייעל את ההליך והוא הדיון המקדמי, אשר מחייב את הצדדים להחליף ביניהם מידע ומסמכים, וכן לבוא בדברים בנוגע לאפשרות לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כאשר אם ניסיונות אלה לא צלחו, על הצדדים לפחות, לצמצם את המחלוקת ביניהם ולהגיע להסכמות דיוניות שייעלו את ההליך. כלי נוסף שנועד לאפשר את סיום ההליך באופן מהיר יותר ושאליו הפנה עורך הדין ליבא את תשומת הלב, הוא מתן עדיפות בסיום הדיון, להליך של סיכומים בעל פה. כך, סיכומי שני הצדדים נשמעים באותו יום, ובית המשפט מתחיל מיד לאחר מכן במלאכת הכנת פסק הדין, הגם שכלי זה פחות מתאים, לתיקים בהם המחלוקת הינה מורכבת.
עורך הדין עופר כהן-צדק הוזמן להרצות במסגרת מושב שעסק בנושא "אכיפה אזרחית באמצעות תובענות ייצוגיות להגנה על הסביבה, על זכויות צרכנים ועל איכות החיים". בהרצאתו עמד עורך הדין כהן-צדק על יחסי הכוחות בין הצדדים בתובענה ייצוגית ועל כך שהם נוטים באופן מובהק דווקא לטובתו של המבקש (התובע) בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. התובע אינו יכול להפסיד כמעט דבר במקרה שבו בקשת האישור נדחית, פרט להוצאות משפט, שלרוב נקבעות בסכום נמוך. לעומת זאת, הנתבעת עומדת בפני תביעה ייצוגית בהיקף כספי עצום. יחסי הכוחות הללו מדרבנים את התובעים הייצוגיים לנהל הליכי סרק ולהציף את בתי המשפט, על חשבון הליכים אחרים הראויים לבירור. הפיתרון לכשל זה יכול להימצא בשתי דרכים: העלאה משמעותית של סכום אגרת בית המשפט שעל התובע לשלם בעת פתיחת ההליך. סכום האגרה יעיד על רצינותה של התובענה וישמש כמסננת של תביעות סרק; דרך נוספת היא לאמץ פסיקת הוצאות ריאליות נגד התובע במקרה שבקשת האישור נדחית (בעוד שגישת בתי המשפט כיום הינה "רחמנית" יותר). פסיקת ההוצאות צריכה להלום את שווי התובענה הייצוגית שנדחתה, ואת הוצאותיה הריאליות והאמיתיות של הנתבעת במסגרת מאמציה להדוף את התביעה הייצוגית.
