מאת: Moshe Sister
אחת הסוגיות החשובות שעולות כמעט בכל רילוקיישן של עובד ישראלי לחו"ל היא שאלת התושבות לצורכי ביטוח לאומי. האם לנתק תושבות? האם להמשיך לשלם דמי ביטוח לאומי? ואם רוצים לשמור על הזכויות בישראל – האם ניתן פשוט להמשיך לשלם את דמי הביטוח המינימליים?
במשך השנים התפתחה פרקטיקה שלפיה ישראלים רבים שעוברים לחו"ל ממשיכים לשלם סכום מינימלי לביטוח הלאומי, מתוך מחשבה שכך הם שומרים על זכויותיהם בישראל, מבלי להמשיך לשלם דמי ביטוח לאומי מלאים על הכנסותיהם בחו"ל. פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה מחדד כי לפרקטיקה הזו עשויות להיות השלכות משמעותיות על עצם קביעת התושבות.
שלוש דרכי פעולה נפוצות ברילוקיישן
באופן כללי, עובדים היוצאים לרילוקיישן נוהגים לבחור באחת משלוש דרכי פעולה:
- ניתוק תושבות – מתאים בעיקר למי שעובר לחו"ל לתקופה ארוכה ומתכוון להעביר את מרכז חייו מחוץ לישראל. ככל שניתוק התושבות מוכר, אין עוד חיוב שוטף בדמי ביטוח לאומי בישראל.
- המשך תושבות ותשלום דמי ביטוח לאומי – במקרים של רילוקיישן לתקופה מוגבלת, למשל שנה עד שלוש שנים, ניתן להמשיך לראות בעובד תושב ישראל, לדווח בהתאם ולשלם דמי ביטוח לאומי, תוך שמירה על הזכויות הנלוות לתושבות.
- תשלום דמי ביטוח מינימליים בלבד – במהלך השנים התפתחה פרקטיקה שלפיה מי שעובד בחו"ל ממשיך לשלם סכום מינימלי, בדומה למבוטח שאין לו הכנסה בישראל. המטרה היא בדרך כלל "לשמור על הזכויות", מבלי לשלם דמי ביטוח לאומי מלאים על ההכנסה בחו"ל.
בעוד שלשתי האפשרויות הראשונות יש בסיס משפטי ברור יחסית, האפשרות השלישית מורכבת יותר. היא אינה יוצרת מעמד ביניים שבו אדם יכול, מצד אחד, להיחשב כמי שאינו תושב לצורך תשלום דמי הביטוח ומצד שני להמשיך ליהנות ממעמד של תושב לצורך שמירת הזכויות.
פסק הדין בעניין זנדר
הסוגיה קיבלה לאחרונה התייחסות חשובה בפסק הדין בעניין זנדר. באותו מקרה, בני זוג עברו מישראל לאירלנד מתוך כוונה לשהות שם תקופה ממושכת. בפועל, לאחר כשלש שנים הם חזרו לישראל. במהלך שהותם באירלנד הם המשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי מינימליים, בין היתר מתוך רצון לשמור על זכויותיהם בישראל.
לאחר חזרתם, הביטוח הלאומי בחן את מעמדם לשנת 2019 וקבע כי בתקופה הרלוונטית הם נותרו תושבי ישראל ולכן נדרשו לשלם דמי ביטוח לאומי מלאים בגין שנה זו.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת בני הזוג וקבע כי מבחינה אובייקטיבית מרכז חייהם עבר לאירלנד. בין היתר, הם התגוררו שם, רכשו דירה ונקטו צעדים שהצביעו על כוונה להשתקע מחוץ לישראל. אולם בית הדין הארצי לעבודה שינה את התוצאה ביחס לתקופה הרלוונטית.
תשלום לביטוח לאומי יכול להעיד דווקא על המשך תושבות
אחת הנקודות החשובות בפסק הדין היא המשקל שניתן לכך שבני הזוג המשיכו לשלם לביטוח הלאומי וביקשו לשמור על זכויותיהם בישראל. במילים אחרות, תשלום מינימלי לביטוח הלאומי אינו בהכרח פעולה ניטרלית שנועדה רק "לשמור על הביטוח". הוא עשוי לשמש גם כאינדיקציה סובייקטיבית לכך שהאדם עצמו עדיין רואה בישראל את מרכז חייו, או לכל הפחות אינו מבקש להתנתק ממנה באופן מלא באותה עת.
בית הדין הדגיש גם כי ניתוק תושבות עשוי להיות תהליך. העובדה שאדם עבר לחו"ל ואף נקט צעדים ממשיים להשתקעות שם אינה מחייבת בהכרח את המסקנה שהתושבות הישראלית נותקה כבר ביום העזיבה. ייתכן מצב שבו הזיקות לישראל נחלשות בהדרגה ורק בשלב מאוחר יותר ניתן לומר שמרכז החיים עבר באופן מובהק לחו"ל.
אז מה המשמעות למי שיוצא לרילוקיישן?
פסק הדין אינו אומר שכל מי שמשלם דמי ביטוח לאומי מינימליים בהכרח נשאר תושב ישראל. שאלת התושבות ממשיכה להיבחן לפי מכלול הנסיבות: מקום המגורים, המשפחה, העבודה, הנכסים, משך השהייה, הכוונה להשתקע בחו"ל וזיקות נוספות לישראל ולמדינת היעד.
עם זאת, פסק הדין מחדד נקודה חשובה: אי אפשר בהכרח ליהנות משני העולמות. מי שממשיך לשלם לביטוח הלאומי מתוך מטרה מוצהרת לשמור על זכויותיו בישראל צריך להביא בחשבון שעצם ההתנהלות הזו עשויה לשמש בהמשך כראיה לכך שהוא ראה את עצמו כתושב ישראל.
המשמעות עלולה להיות משמעותית במיוחד בשנת העזיבה ובתקופה הראשונה שלאחר המעבר. גם כאשר לאחר מספר שנים ברור שמרכז החיים עבר לחו"ל, ייתכן שהביטוח הלאומי יטען כי ניתוק התושבות התרחש רק בשלב מאוחר יותר, וביחס לתקופת הביניים ידרוש תשלום דמי ביטוח בהתאם להכנסות.
השורה התחתונה
רילוקיישן אינו יוצר אוטומטית ניתוק תושבות לצורכי ביטוח לאומי, ותשלום "מינימלי" אינו בהכרח פתרון טכני שמאפשר לשמור על הזכויות ללא השלכות נוספות. מי שמתכנן מעבר לחו"ל צריך לקבל החלטה מסודרת ביחס למעמדו בביטוח הלאומי ולהבין את ההשלכות של כל אחת מדרכי הפעולה.
במיוחד לאחר פסק הדין האחרון, מומלץ שלא להמשיך באופן אוטומטי בתשלום דמי ביטוח מינימליים רק משום שזו הייתה פרקטיקה מקובלת אצל עובדים אחרים ברילוקיישן. יש לבחון את תקופת המעבר, הכוונה לגבי משך השהייה בחו"ל, הזיקות שנותרו בישראל והזיקות שנוצרו במדינת היעד, ולהתאים לכך את אופן ההתנהלות מול הביטוח הלאומי.
תכנון נכון בתחילת הרילוקיישן עשוי למנוע מחלוקת וחיוב משמעותי בדמי ביטוח לאומי מספר שנים לאחר מכן.
