הארכת המועדים להגשת כתבי בית דין – קצת סדר באי הוודאות

מאת עו"ד טל רון, וצליל אבוקרט, מתמחה במחלקת הליטיגציה המסחרית

כידוע, בשבועות האחרונים מתמודדים אזרחי ישראל עם הקשיים והאתגרים הרבים הנובעים ממלחמת "חרבות ברזל".

גם מערכת בתי המשפט נאלצת לשנות את אופן התנהלותה לנוכח המציאות הקשה ועל רקע זה ובתיאום עם הנהלת בתי המשפט חתם שר המשפטים יריב לוין, על צו שמחיל תקנות חירום (תקנות 3 עד 5 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991) על בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל בכל הארץ. תקנות אלו הוחלו באמצעות צו שניתן ביום 8.10.2023, הוארך מספר פעמים עד ליום 30.11.2023 ועשוי להתארך שוב.

נציין כבר בתחילת הדברים כי תקנות אלו לא מוחלות כעניין שבשגרה ואלו זכורות לנו מלפני כמה שנים, בתחילת התפרצותה של מגפת הקורונה.

על פי תקנות החירום, במהלך תוקפן של הודעות שר המשפטים בדבר החלת תקנות סדרי דין במצב חירום, ימי מצב החירום לא יבואו במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או בהחלטות בתי המשפט. התקנה "מקפיאה" אפוא את מירוץ הזמנים להגשת הליכים ערעוריים וכתבי בית-דין, ומניין הימים יימשך כסדרו בתום מצב החירום המיוחד, ללא צורך בהגשת בקשה מיוחדת.

הוראה דומה להקפאת מניין הימים להגשות, קיימת גם לגבי תקופות של פגרה, בהן בתי המשפט עובדים במתכונת מצומצמת, כגון בחול המועד סוכות, בחול המועד פסח ובימי הקיץ. גם בתקופות אלו המועדים להגשת כתבי טענות מוקפאים אוטומטית ללא צורך בבקשות מיוחדות.

הפרוצדורה בכלל ומועדי הגשה של כתבי טענות בפרט, הינם חלק מרכזי בניהול הליך משפטי ומהווים עיסוק מרכזי אצל עורכי דין שמקפידים למלא אחר הוראות הדין והחלטות בית המשפט. בהתאם, בתקופה זו של מצב החירום, בה מוחלות תקנות חירום עולים חששות בנוגע לפרשנות התקנות במקרים מסוים.

בית המשפט העליון נדרש לדיון בעניין סוגיית חישוב המועדים במצב חירום, בזמן מגיפת הקורונה בהליך בש"א 1223/20 British Airways PLC נ' עמותת הצלחה – לקידום חברה הוגנת (נבו 16.03.2020), וקבע, כי מקום בו קבע בית המשפט בהחלטה שיפוטית כי יש להגיש כתב בי-דין מסוים במועד מדויק, אז יש לקיים את החלטת בית המשפט אלא אם הוגשה בקשה מתאימה וניתנה הארכת מועד (אף בדיעבד במקרים מסוימים). בכל מצב אחר, בו ניתן משך זמן (בהחלטה או בחיקוק), זה יוארך באופן אוטומטי בהתאם להודעת משרד המשפטים.

כלומר, בית המשפט עושה הבחנה בין פרק זמן שניתן לנקיטת פעולה (כגון, שלושים ימים), לבין ציון תאריך מדויק. פסקי דין נוספים של בית המשפט העליון חזרו ואשרו את הלכה זו (ראו ע"א 329/20 יש- אל מפס בע"מ נ' שלמה כ.א.ל בע"מ (נבו 26.10.2020), ע"א 4984/19 סי.די לוג בע"מ נ' D-link international pte. Ltd (נבו 19.05.2020).

אנו סבורים כי בזמני חירום כבימים אלו, אין טעם להבחנה כזו, שכן מדובר במצב שלא ניתן היה להתכונן לקראתו ולהתחשב בקיומו מבעוד מועד, כבימי פגרה, ולכן לא ברורה ההבחנה והסיבות לה. המלחמה נכפתה על בעלי הדין ועל עורכי דינם ורק ניתן להניח כי המצב הקיים מקשה עליהם, ואף במקרים מסוימים גם לא מאפשר להם לעמוד במועד שקבע בית המשפט. באותה מידה, ברור הוא שגם בתי המשפט מתמודדים עם קשיים רבים ולא יכולים לקיים שגרה שיפוטית רגילה.

עמדה זו מתיישבת עם תכליתן של תקנות החירום, שמטרתן לאפשר לצדדים להליך, שנמנעה מהם עמידה במועד מסיבות שאינן קשורות אליהם (שנובעות ממצב החירום) לקבל דחייה ללא צורך בבקשה מיוחדת. יותר מכך, לדעתנו העמדה הנ"ל הינה גם בהלימה ללשון הגורפת של תקנות החירום שלא החריגו סוגים שונים של קביעות מועדים, אם על ידי בתי המשפט ו/או אם על ידי המחוקק.

לעמדתנו, טוב יהיה אם תצא הבהרה רשמית מטעם המחוקק ו/או אף בפסיקה, בדבר החלת התקנות גם על מועד מדויק שקבע בית המשפט, אשר תאפשר את הוודאות הנחוצה בימים אלו לבעלי הדין ובאי כוחם. כך תושג וודאות משפטית להתמודד עם אופיו חסר התקדים של המצב, ותעשה הבחנה סבירה וראויה בין מצב חירום לא שגרתי לבין "פגרה".