מאת עו"ד טל רון ומתמחה קרן חכם
ביום 13.8.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון על ידי השופט הנכבד דוד מינץ.
עניין פסק דין זה הינו בסכסוך בין אריקה וייס (זקס), המבקשת, ל Rust Oleum Corporation ואלרם דבקים מקצועיים בע"מ, המשיבים, על הפרת זכויות בפטנט אשר הועבר לבוררות בהתאם לסעיף 29ב לחוק הבוררות. הצדדים קבעו, כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין והסכימו כי ניתן לערער ברשות על פסק בוררות לביהמ"ש אם נפלה בפסק טעות יסודית ביישום הדין, אשר יש בה לגרום לעיוות דין.
ביום 29.1.2023 ניתן פסק בוררות חלקי בו נדחתה תביעת המבקשת והתקבלה בקשת המשיבות לביטול הפטנט. הכרעתו של הבורר התבססה בעיקר על התרשמותו מעדותה ומחוות דעתה של המומחית שמינה, ד"ר יפעת ברקת, בעלת תואר שלישי בכימיה. הבורר הבהיר בהכרעתו כי סמכותו לדון בשאלת ביטול הפטנט תחומה ליחסי הצדדים בלבד שכן הסמכות לבטל רישום של פטנט נתונה לרשם הפטנטים לפי דין. לצד זאת נקבע כי יש להעביר את החלטתו לרשם על מנת שיעשה בה שימוש לפי שיקול דעתו.
על פסק הבוררות החלקי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחתה בטענה כי אין בפסק הבוררות טעות ביישום הדין. מכאן בקשת רשות הערעור.
המבקשת טענה בבקשתה לרשות הערעור שהמומחית שמונתה בידי הבורר סובלת מ"כשירות יתר", נוכח ניסיונה הרב בבחינת ורישום פטנטים, אך חסרת ניסיון בתחום מושא הפטנט. כתוצאה מכך היא אינה בעלת מקצוע ממוצע כהוראת סעיף 5 לחוק הפטנטים, ולפיכך יש לפסול את חוות דעתה.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ופסק כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור. לא זו אף זו, גם אם הטענה לדרישת כשירות המומחית אכן חורגת מעניינם הפרטני בין הצדדים, המקום להעלות את הטענה היה בבית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות העניין לא מדובר במקרה שבו פסילת חוות הדעת מתחייבת בשל עיוות דין חמור.
לדעתנו, יש בפסק דינו של העליון כדי לחזק, ובצדק, את מעמדה של הכרעת הבורר וככלל את מעמדו של מוסד הבוררות.
מוסד הבוררות הוסדר במדינת ישראל בחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, אך למעשה, מדובר במוסד עתיק שמקורותיו בימי החוק הרומי וניתן למצואו אף במשפט העברי במסכת סנהדרין. הבורר בין הצדדים מוגדר בחוק כ"בורר שנתמנה בהסכם בוררות או על פיו, לרבות בורר מכריע ובורר חליף;"
הבורר אינו חייב להיות בעל הכשרה משפטית, אך לעיתים קרובות הצדדים יעדיפו בורר עם שורשים בעולם המשפט, לדוגמה שופט בדימוס. הבורר מחויב לאובייקטיביות מלאה.
היתרון הבולט של הליך הבוררות על פני הליך בבית משפט הינו הכוח של הצדדים לעצב את ההליך ולשלוט בו במידה מסוימת. הבורר ממונה בהסכמת הצדדים והמטרה הינה להגיע לפתרון מוסכם על הצדדים. הבורר מוסמך לזמן עדים, למנות מומחים ובסוף ההליך לתת פסק בוררות. הצדדים יכולים להתנות מה יהיה הדין החל; האם ניתן לערער על החלטת הבורר; ואם כן, האם הערעור יתקיים בפני שופט או בורר. הצדדים יכולים לסייג את גבולות הסכסוך ואת הראיות שניתן להציג בהליך.
יתרון משמעותי נוסף הוא הזריזות בה ניתן לסיים את ההליך. בניגוד להליכים בבתי משפט שעלולים להימשך שנים רבות, הליך בוררות הוא הליך שיכול להסתיים במהירות ויעילות ויש לצדדים יותר שליטה בכך.
לא זו אף זו, הליך בוררות יכול להבטיח דיסקרטיות ושמירה על סודיות הצדדים ותוצאת ההליך, בניגוד לביהמ"ש שמפרסם את ההליך לציבור.
בנוסף, השליטה בבחירה האם ניתן לערער מחזירה לצדדים את הכוח להביא לסופיות הדיון. הגשת ערעורים לערכאות בתי המשפט יכולה למנוע מהצדדים לעיתים לקבל את הסעד המגיע להם או לדחות את קבלתו ואילו בבוררות, ניתן להחליט מראש מה מתאים לצדדים ולסכסוך, בהתאם למאפייניהם.
בשנים האחרונות מרבית ההסכמים בין חברות מכילים סעיפים הקובעים כי סכסוכים יוסדרו בהליך בוררות, המעניק כאמור דיסקרטיות, זריזות וודאות יחסית לעניין כללי המשחק וסופיות הדיון.
לא בכדי מקודמת הצעת חוק לחוק הבוררות שמטרתה לאפשר לשחקנים בינלאומיים ליישב סכסוכים בישראל באמצעות בוררות. החוק שואף ליישר קו עם החוק שגיבשה ועדת האו"ם הקובע "שפה" אחת לכל הבוררויות הבינלאומיות, צעד שיכול למצב את ישראל כשחקנית משמעותית בעולם יישוב הסכסוכים האלטרנטיבי.
לצד מגמת החקיקה ומנהגם של תאגידים מסחריים היום לעגן תניות בוררות בהסכמיהם, ניתן גם למצוא מוסדות בוררות עם אפשרויות רבות לבוררים מובילים בעל ידע מקיף ומומחיות בתחומים רבים. כך, ניתן היום באופן קל ומהיר יחסית לאתר בורר בעל שם ומוניטין בתחומו ולפנות אליו לקבל את הסכמתו לניהול הליך מקצועי ומהיר יחסית בפניו.
בהתאם, אנו סבורים כי מגמת החקיקה והפסיקה, שבאה לידי ביטוי גם בפסק הדין שתואר לעיל, לעודד פנייה להליכי בוררות, הינה נכונה ומוצדקת ויש לחזקה.
